פסק דין
רקע עובדתי:
התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").
התובע הינו יליד 6/11/64, נהג אוטובוס ועוסק בעבודות צבע בעיסוקו. בעת התאונה היה התובע בן 44, ועתה הינו בן 50 שנים.
התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 79-441-56 , הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.
בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 27/12/09 נקלע התובע לתאונת דרכים עת נהג ברכב הנ"ל.
כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, בעיקר בעמוד השדרה הצווארי והמותני, ואובחן כסובל מחבלה בעמ"ש צווארי מסוג Whiplash (צליפת שוט). לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה סבל וממשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב ומהקרנת הכאבים לרגליו. הוא טופל בקופת חולים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.
הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.
הנכות הרפואית:
התובע נבדק ע"י אורתופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר אבינעם גורדין, אשר מצא בבדיקתו כי בעטייה של התאונה קיימת אצל התובע הגבלה קלה בטווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי. עוד מצא המומחה הגבלה קלה בתנועות גבו של התובע, אך לקביעתו, הגבלה כזו היתה קיימת עוד עובר לתאונה, ואי לכך אין לייחסה לתאונה זו, שלא גרמה לשינוי כלשהו במצב עמוד השדרה המותני של התובע. המומחה אף ציין כי חרף תלונות התובע על הפרעות תחושתיות בגפיים התחתונות לא נמצא בבדיקתו ממצא המעיד על נזק עצבי בגפיים.
בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותו בשיעור 5% לפי מחצית הנכות המוקנית בסעיף 37(5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956.
עוד קבע המומחה אחוזי נכות זמניים כדלקמן:
100% נכות זמנית למשך חודש.
50% נכות זמנית למשך חודשיים נוספים.
התובע חלק על קביעתו של ד"ר גורדין בכל הנוגע לשיעור הנכות שנקבעה על ידיו וטען כי לשיטתו מדובר על נכות רפואית גבוהה יותר המגיעה ל-15%. הוא שיגר למומחה שאלות הבהרה, וביקש לחקור אותו על חוות דעתו כאשר הוצגו בפני המומחה בצורה מלאה כל הסתייגויות התובע, אך הוא עמד על נכונות קביעתו וחוות דעתו.
אפיק ראשון בו ניסה התובע לקעקע את מסקנתו של ד"ר גורדין הינו הטענה כי שגה המומחה בקביעת הנכות באשר לע"ש הצווארי. לטענת התובע, המומחה טען בחוות דעתו כי מצא פגיעה שורשית בחוליות C5-6, נזק המעיד על פגיעה עצבית, ואף הסכים כי לתובע בעיה קשה בצווארו, וזאת ניתן לשיטתו להסיק לנוכח התרופות שקיבל (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.13 עמ' 8 ש' 20-26), ממצאי בדיקת ה- EMG , ממצאי הבדיקה הקלינית והעובדה כי התובע לא סבל בעבר מכאבי גב. התובע ציין כי המומחה אף אישר כי לא היה זה מפתיע לו מומחים אחרים היו בוחרים להעניק לתובע בגין פגיעה זו את מלוא הנכות בהתאם לתקנה 375 (א) הנ"ל.
לזאת הסביר המומחה כי הפגיעה השורשית שהדגימה בדיקת ה-EMG לכשעצמה אינה גורמת להגבלה בתנועת עמוד השדרה הצווארי (עמ' 5 ש' 20-21, 15-16) ויכולה להתאים לתלונות תחושתיות בלבד, כמו נימול באצבעות (עמ' 5 ש' 17-19), ומלבד זאת, לטענת המומחה, אין בכל מקרה קורלציה בין תלונות התובע אודות נימול בכף ידו לבין ממצאי בדיקת ה-EMG , שכן הממצא בבדיקה היה בידו השמאלית של התובע, ואילו תלונות התובע על נימול, המעידות על אפשרות פגיעה עצבית, הן בידו הימנית |(עמ' 6 ש' 1-6). המומחה אף הסביר כי תחושות הנימול עליהן מלין התובע עשויות להיות פרי תסמונת תעלת כף היד המאפיינת בעלי מקצוע, כגון צבע, מקצוע בו עסק התובע (עמ' 6 ש' 11-12), ואף עשויה היתה להיגרם מדקירת דג אותה ספג התובע בעבר.
המומחה אף ציין, בניגוד לטענת התובע, כי היה חולק על מומחים אחרים לו היה מעניקים לתובע בנסיבותיו את מלא הנכות בהתאם לסעיף 37 5(א) (עמ' 7 ש' 11-14), ועל מנת להקנות נכות נוירולוגית היו צריכות להופיע תלונות אחרות מפי התובע (עמ' 7 ש' 20-22). המומחה אף לא שינה את דעתו עת עומת עם התרופות אותן נהג לקבל התובע לטיפול בכאביו (עמ' 8 ש' 20-25).
נתיב אחר באמצעותו ניסה התובע לקעקע את קביעת המומחה בדבר שיעור הנכות נעוץ בטענה כי שגה המומחה גם בקביעתו בנוגע לעמוד השדרה המותני. לדבריו, בראש ובראשונה, בניגוד לקביעת המומחה, הוא כלל לא סבל מנכות קודמת בעמוד השדרה המותני, ומצבו היה תקין לחלוטין. לטענתו, גם קביעתו של המומחה כי התאונה לא גרמה לשינוי במצבו של עמוד השדרה המותני בטעות יסודה, שכן אין די בזהות בין ממצאי בדיקות הסי.טי עליהן התבסס המומחה בקביעתו זו, כי המומחה לא ערך השוואה בין תלונות התובע בעבר וכיום מבחינת משך התלונות ותדירותן. התובע אף הוסיף כי בשאלה 10 לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה השיב המומחה כי אין לשלול מצב של התלקחות במצבו של עמוד השדרה המותני עקב התאונה, מצב שעשוי לשיטתו להחמיר, ומשכך ראוי כי ביהמ"ש יסטה מקביעות מוטעות אלו.
גם בסוגיה זו נשאר המומחה איתן בדעתו. הוא הסביר כי לתובע עבר רפואי של כאבי גב תחתון, ולראייה הוא נשלח לבדיקת סי.טי, בדיקה המבוצעת במצבים בהם מבקשים לברר סיבת כאבי גב מתמשכים מהם סובל החולה (עמ' 9 ש' 10-13). המומחה אף החזיק בדעתו כי בדיקת הסי.טי מספיקה לביסוס קביעתו על העדר קשר בין התאונה למצב ע"ש מותני אצל התובע, וחזר שנית על טענתו כי הבדיקה לא הראתה שינוי בין מצבו של התובע עובר לתאונה ומצבו לאחריה, כאשר לטענתו השינויים הניווניים שהודגמו לאחר התאונה לא יכולים היו להיוותר בפרק הזמן הקצר שחלף בין שתי הבדיקות (עמ' 10 ש' 12-13).